פתיחה

דלת שמפסיקה להיסגר אינה מקרה אחד אלא שניים. או שהכנף עצמה ירדה או נטתה, או שהמסגרת סביבה זזה ממקומה.

מבחוץ שני המצבים נראים זהים לחלוטין. הדלת נתקלת, לא מגיעה עד הסוף, ודורשת דחיפה כדי להיסגר.

מבפנים הם שונים לגמרי. אחד נפתר בכיוון של חצי שעה, והשני עלול לדרוש עבודה במשקוף עצמו.

היגיון

כשהכנף היא שזזה, יש לרוב ברגים ומנגנוני כוונון שמאפשרים להחזיר אותה. הפעולה קצרה והחומרים מינימליים.

כשהמשקוף הוא שזז, אין בורג שמחזיר אותו. מדובר בעיגון בקיר, ולעיתים בעבודת בנייה קטנה סביבו.

הפער בעלות בין שני המצבים גדול. לכן שלוש הבדיקות בסעיפים הבאים שוות את הדקות שהן לוקחות.

אבחון

אפשר להכריע בין שני המצבים בלי שום כלי מקצועי. שלוש בדיקות, כל אחת בת דקה.

לכל אחת מהן מטרה נפרדת. הראשונה מודדת את הרווח סביב הכנף, השנייה מאתרת איפה בדיוק היא נתקלת, והשלישית מסמנת את נקודות המגע.

שלושת הסעיפים הבאים מסבירים כל אחת. אפשר לבצע אותן לבד ולמסור את התוצאה בטלפון.

בדיקה ראשונה

עומדים מול הדלת הסגורה ומסתכלים על הרווח בינה לבין המסגרת לאורך כל ההיקף. הוא אמור להיות אחיד בערך.

כשהרווח למעלה גדול מזה שלמטה בשלושה מילימטרים ומעלה, הכנף ירדה על הצירים. כשהוא רחב בצד אחד וצר בצד הנגדי, היא נטתה.

כשהרווח אחיד לגמרי והדלת בכל זאת נתקלת, הכנף כנראה במקומה. אז החשד עובר למסגרת או לחסימה כלשהי.

בדיקה שנייה

לוקחים דף נייר רגיל, מכניסים אותו בין הכנף למסגרת וסוגרים. אחר כך מושכים אותו החוצה.

מבצעים את זה בשש נקודות: שתיים למעלה, שתיים בגובה המנעול ושתיים למטה. בכל נקודה שמים לב כמה כוח נדרש למשוך.

נקודה שבה הנייר נתפס חזק מאוד היא הנקודה שבה הדלת נלחצת. נקודה שבה הוא יוצא בלי התנגדות כלל היא נקודה שאין בה מגע.

בדיקה שלישית

מורחים מעט חומר שנמחק, כמו גיר או משחת שיניים, על שפת הכנף בכל היקפה. סוגרים את הדלת ופותחים.

המקומות שבהם נשאר סימן על המסגרת הם המקומות שבהם יש מגע. תמונה אחת של התוצאה מסבירה יותר משיחה שלמה.

אם הסימנים מרוכזים בפינה אחת, מדובר בכנף שנטתה. אם הם מפוזרים לאורך צלע שלמה, החשד עובר למסגרת. הנושא נדון לעומק בעמוד מנעולן בגבעתיים.

מצב ראשון

במצב הראשון הכנף עצמה שינתה מיקום או מידות. המסגרת נשארה בדיוק במקום שבו הותקנה.

זה המצב השכיח מבין השניים, והוא גם הזול לתיקון. הוא נפתר כמעט תמיד בכיוון ובלי שום החלפה.

שלושה גורמים מסבירים אותו כמעט לגמרי: צירים, משקל והתפשטות. שלושת הסעיפים הבאים עוסקים בהם.

מצב ראשון

כל המשקל של הכנף תלוי על הצירים, ומרביתו נופל על העליון שבהם. עם השנים נוצר בו מרווח קטן.

המרווח הזה מתורגם לצניחה של הכנף בכמה מילימטרים. היא נותרת באותה זווית אך יושבת נמוך יותר.

בחלק מהצירים יש בורג שמאפשר להעלות אותה בחזרה. במקרים אחרים מחליפים פין או תותב, וגם זו עבודה קצרה.

מצב ראשון

כנף פלדה שוקלת עשרות קילוגרמים, ומשקל כזה יוצר מומנט חזק על נקודת התלייה. ככל שהכנף רחבה יותר, המומנט גדל.

בבניינים הוותיקים של העיר הפתחים צרים יחסית, ולכן הבעיה מתונה יותר. בדלתות שהוחלפו בשנים האחרונות היא בולטת יותר.

מה שמאיץ את התהליך הוא טריקות חוזרות. כל מכה מזיזה את הציר מעט, וההצטברות היא שגורמת לירידה.

מצב ראשון

מתכת ועץ משנים מידות לפי הטמפרטורה והלחות. השינוי קטן, אבל המרווח סביב דלת קטן אף הוא.

התוצאה היא דלת שנסגרת בקושי רק בשעות מסוימות או רק בעונה מסוימת. בשאר הזמן היא תקינה לגמרי.

כאן אין תקלה במובן הרגיל. מכווננים את הכנף לנקודת אמצע שמתאימה לשני הקצוות.

מצב שני

במצב השני הכנף במקומה והמסגרת היא שזזה. זה נדיר יותר, אבל בעיר הזאת הוא שכיח מהממוצע.

משקוף אינו זז מעצמו. הוא זז כשהקיר שסביבו זז, כשהעיגון נחלש, או כשהופעל עליו כוח חוזר.

כאן אין בורג כוונון ואין דרך פשוטה להחזיר. הטיפול נוגע בעיגון עצמו ולעיתים בקיר.

מצב שני

בבנייה מהעשורים הראשונים המשקוף עוגן לרוב בקיר בלוקים מטויח ולא בבטון יצוק. האחיזה שם חלשה יותר מלכתחילה.

עם השנים העוגנים מתרופפים, ובעיקר בצד הצירים שנושא את כל המשקל. המסגרת נוטה פנימה במילימטרים.

בבניינים חדשים יותר, שבהם המשקוף יצוק בבטון, המצב הזה כמעט אינו קיים. זה הבדל שקשור ישירות לשנת הבנייה.

מצב שני

הסימן הכי מובהק למשקוף שזז הוא סדק בטיח סביבו. הוא נראה כפגם אסתטי והוא בעצם ראיה.

כדאי להסתכל בארבע הפינות של המסגרת ולאורך הצלע שבצד הצירים. סדק שמתרחב באחת מהן מספר בדיוק לאיזה כיוון היא נטתה.

אם הסדק חדש או שהתרחב לאחרונה, זה מידע חשוב. הוא מצביע על תזוזה פעילה ולא על משהו ישן.

מקומי

בגבעתיים בניינים רבים עוברים חיזוק, הרחבה ותוספת קומות. עבודות כאלה משנות את חלוקת העומסים בשלד.

התוצאה היא תזוזה קטנה של המבנה כולו, בסדר גודל של מילימטרים. בקיר היא בלתי נראית ובדלת היא מורגשת מיד.

בבניין כזה הדלתות מתחילות להיתקע בגלים, לפי קצב העבודה. זה גם הרגע שבו כדאי לתעד בתמונות לפני ואחרי.

מצב שלישי

יש מצב שלישי שבו גם הכנף ירדה וגם המסגרת נטתה. הוא נפוץ בדלתות ותיקות מאוד.

התוצאה מבלבלת: הרווח נראה אחיד כי שני הצדדים זזו לאותו כיוון. הדלת בכל זאת אינה נסגרת.

כאן הבדיקה השלישית, זו של הסימון, היא היחידה שמסגירה. סימני המגע מופיעים בשתי צלעות ולא באחת.

חסימה

לפני שמאשימים את הכנף או את המסגרת, כדאי לשלול חסימה פיזית פשוטה. היא אחראית לחלק לא קטן מהמקרים.

חסימה כזאת אינה תקלה ואינה דורשת בעל מקצוע. ברוב המקרים מדובר בדקה של עבודה.

חמשת הסעיפים הבאים מונים את החסימות השכיחות. כדאי לעבור עליהם לפני שמזמינים. העמוד של פורץ מנעולים בגבעתיים מרחיב על כך.

חסימה

החסימה הראשונה היא הפשוטה מכולן. שטיח כניסה, סף מוגבה או פס שהודבק על הרצפה.

לעיתים הרצפה שופצה והמפלס עלה בסנטימטר, והדלת מתחככת בו מאז. זה קורה גם כשמחליפים ריצוף בדירה.

אפשר לבדוק את זה בעין: מסתכלים אם יש שריטה חדשה בקצה התחתון של הכנף. היא מסמנת בדיוק את הגובה.

חסימה

החסימה השנייה מצטברת לאט. אבק, שערות, חול ובבניין בעבודות גם שאריות מלט וגבס.

כשהחומר הזה נדחס במגרעת התחתונה, הבריח אינו נכנס עד הסוף והדלת אינה נסגרת עד הסוף. התחושה זהה לתקלה במנגנון.

די בהעברה של מברשת ושואב אחת לחודש כדי למנוע את ההצטברות. הפעולה אורכת שתי דקות ואינה דורשת שום חומר.

חסימה

החסימה השלישית היא רצועת הגומי שסביב הכנף. תפקידה להימעך בסגירה, ועם השנים היא מתקשה או מתנפחת.

אטם שהתקשה מייצר התנגדות שנראית כמו דלת שאינה נסגרת. אטם שהתקלף חלקית תופס במסגרת ומונע סגירה בנקודה אחת.

החלפה שלו בדלת סטנדרטית היא עבודה זולה ומהירה. במרחב מוגן, לעומת זאת, מותר להרכיב אך ורק אטם מקורי מהיצרן.

חסימה

החסימה הרביעית שכיחה במיוחד בבניינים שעברו שיפוץ. צובעים את חדר המדרגות, וצבע נכנס לשפת המסגרת.

שכבה של מילימטר אחד מספיקה כדי לשנות את היחס בין הכנף למסגרת. בבניין ותיק שנצבע עשר פעמים, השכבות מצטברות.

הפתרון הוא הסרה זהירה של הצבע מהמקום שבו יש מגע. לא מהכנף ולא מהמסגרת עצמה.

חסימה

החסימה החמישית היא רכיב שהשתחרר ובולט. בורג של מגרעת שיצא מעט, לוחית שאינה שטוחה, או פס אטימה שהתרומם.

בליטה של מילימטרים מספיקה כדי לעצור כנף כבדה. היא גם משאירה סימן ברור על הצבע.

הידוק של דקה פותר את זה. זו הסיבה שהבדיקה הראשונה בשטח היא תמיד הידוק ולא פירוק.

רכיב

יש מצב שבו הדלת מגיעה עד המסגרת ובכל זאת אינה נשארת סגורה. היא חוזרת החוצה מיד.

כאן הבעיה בלשונית המשופעת, זו שנכנסת מעצמה בסגירה. או שהקפיץ שמאחוריה נחלש, או שהשיפוע שלה נשחק.

זה אינו מצב של דלת שאינה נסגרת אלא של דלת שאינה נתפסת. ההבחנה חשובה כי הטיפול שונה לחלוטין.

רכיב

המצב הקרוב לו הוא לשונית תקינה שאינה פוגשת את החור שנועד לה. היא נתקלת בקצה במקום להיכנס.

הסימן הוא שריטה מבריקה על המסגרת בדיוק מעל או מתחת לחור. היא נוצרת מאלפי סגירות שכולן נתקלו.

הטיפול הוא הזזה של הלוחית או של החור. זו עבודה של דקות והיא הזולה בכל העמוד הזה.

רכיב

בדלת הכניסה של הבניין יש כמעט תמיד מחזיר שסוגר אותה לבד. הוא רכיב שאינו קיים בדלת של דירה.

מחזיר שאיבד שמן או שכויל חלש מדי אינו מביא את הדלת עד הסוף. היא נשארת פתוחה מעט, וזו בדיוק התלונה.

כיול שלו הוא פעולה קצרה. ההחלטה עליו שייכת לוועד הבית כי מדובר ברכוש משותף.

טיפול

כשהאבחון מצביע על הכנף, הטיפול נעשה בשלושה כיוונים. גובה, מרחק מהמסגרת וזווית.

משנים מעט בכל פעם ובודקים אחרי כל שינוי. המטרה היא רווח אחיד לאורך כל ההיקף, ולא רווח קטן ככל האפשר.

רוב הכיוונים נעשים בברגים שכבר קיימים בצירים. רק כשאין בורג כזה מחליפים רכיב.

טיפול

כשהאבחון מצביע על המסגרת, הטיפול מתחיל בבדיקת העוגנים. לעיתים די בהידוק שלהם או בהוספת עוגן במקום שנחלש.

כשהקיר סביב התרופף, נדרש מילוי וייצוב לפני שמהדקים. זו כבר עבודה שדורשת ייבוש ולכן מתפרסת על יותר מביקור אחד. מי שנתקל בזה יפיק תועלת מהעמוד פורץ דלתות בגבעתיים.

בשלב הזה חשוב לומר מראש מה ההיקף. עבודה כזאת אינה מתאימה לקריאה דחופה.

טיפול

יש מקרים שבהם אין מנוס מטיפול בקיר עצמו. בעיקר כשהמשקוף זז יותר מכמה מילימטרים או כשהעיגון התנתק.

אלה מקרים לא שכיחים, והם נפוצים יותר בבניינים שעברו עבודות מבניות. גם שם הם המיעוט.

בכל מקרה כזה נאמר מראש שמדובר בהיקף אחר. הלקוח מקבל את שתי האפשרויות ובוחר.

שיטה

הסדר בשטח קבוע ועולה מהזול ליקר. תחילה מסירים חסימות, אחר כך מהדקים, אחר כך מכווננים כנף, ורק בסוף נוגעים במסגרת.

הסדר הזה אינו מנומס אלא יעיל. חלק ניכר מהקריאות נסגרות בשני השלבים הראשונים.

מי שמתחיל מהמסגרת עלול לעבוד קשה על משהו שלא היה צריך לגעת בו. זה גם מייקר משמעותית.

שיטה

לפני שהרכב יוצא סוגרים ופותחים כמה פעמים יחד. בודקים שהדלת מגיעה עד הסוף בלי דחיפה.

בודקים גם שהיא נתפסת בלשונית לבד, שכל בריח יוצא במלואו, ושהרווח נראה אחיד סביב. ואם יש מחזיר, בודקים שהוא סוגר עד הסוף.

ההשקעה של שתי דקות בסוף מונעת ביקור נוסף בעוד שבועיים. זו גם הנקודה שבה תיקון קטן עולה הכי מעט.

זמן

הסרת חסימה או הידוק נמשכים עד רבע שעה. אלה הקריאות הקצרות.

כיוון כנף וצירים נמשך בין ארבעים דקות לשעה וחצי, לפי מידת הסטייה ומספר הצירים. הזזת מגרעת מוסיפה כרבע שעה.

טיפול במסגרת ובעיגון נמשך יותר, ולעיתים מתחלק לשני ביקורים. את זה יודעים מראש אחרי האבחון.

מחיר

החשבון בנוי מהגעה, מזמן העבודה, מרכיב אם נדרש, ומתוספת כשהשעה חורגת משעות רגילות. בעבודה כזאת הרכיב לרוב זול או לא קיים.

מה שמשנה את הסכום יותר מכול הוא התשובה לשאלה מי זז. כנף שזזה היא עבודה של ביקור אחד, ומסגרת שזזה עלולה להיות יותר.

בטלפון אפשר למסור אומדן בלבד, והוא נגזר ממה שסופר. המספר הסופי נקבע רק בכתובת, אחרי הבדיקה ולפני שמתחילים לעבוד.

תעדוף

דלת שנסגרת בדחיפה קלה אינה מקרה דחוף. אפשר לתאם מועד נוח ולשלם פחות.

דלת שאינה נסגרת בכלל היא כבר עניין אחר, כי אי אפשר לנעול את הנכס. שם ההמתנה יקרה מהתשלום.

בין שני המצבים יש בדרך כלל שבועות. מי שמטפל בשלב הראשון כמעט אף פעם אינו מגיע לשני.

אחריות

כאשר בוצע כיוון ותו לא, אין על מה לתת אחריות רכיב, שהרי שום חלק לא נכנס לדלת. במקומה ניתנת התחייבות לכך שהכיוון ישרוד פרק זמן שמוגדר מראש.

כשמותקן רכיב, נוצרות שתי אחריות: של היצרן על הרכיב ושל מי שהתקין על ההרכבה. כדאי לברר את שתיהן בנפרד.

בדלת שסובלת מתזוזה מבנית פעילה, שווה לשאול איך זה נמדד. כיוון בבניין שעדיין בעבודות עשוי לדרוש חזרה.

אזהרה

הטעות הראשונה היא לדחוף חזק כדי לסגור. זה מעקם מוטות, משחרר ברגים ומעביר את הבעיה למקום נוסף.

הטעות השנייה היא לשייף את הכנף כדי שתעבור. פעולה בלתי הפיכה שמייצרת רווח קבוע גם אחרי שהמצב יתוקן.

הטעות השלישית היא להוסיף פס אטימה עבה כדי לפצות. הוא מסתיר את הסימנים ומקשה על האבחון בהמשך.

חירום

כשדלת אינה נסגרת ואי אפשר לנעול את הנכס, זה אינו מצב חירום אלא עניין דחוף. אפשר להזמין ולהמתין.

מצב חירום אמיתי הוא ילד, תינוק או בעל חיים שנעולים בפנים, או אש שנשארה דולקת בלי השגחה. שם פונים מיד לשירותי החירום.

ההבחנה הזאת חשובה כי היא קובעת למי מתקשרים. שירותי החירום אינם מיועדים לדלת שאינה נסגרת.

חובה

כשדלת של מרחב מוגן אינה נסגרת, הפיתוי להסיר מעט חומר גדול במיוחד. דווקא שם זה אסור לחלוטין.

קידוח אסור, ריתוך אסור, גריעת חומר אסורה, תוספת מנעול אסורה ואטם לא מקורי אסור אף הוא. מותר לנגב יבש, להדק ברגים שרואים בעין ולהכניס מעט אבקה לגליל. אפשר להמשיך מכאן אל פורץ רכבים בגבעתיים.

ומעליהם ניצבת דרישה אחת שאינה נתונה לפרשנות. בכל רגע נתון צריך להיות אפשר לפתוח את הדלת מבפנים, ללא מפתח וללא מאמץ.

עובדה

מנעולנות אינה מופיעה בשום חוק ישראלי. אף רשות לא קיבלה סמכות פיקוח, לא נערכה רשימה של העוסקים בה, ואי אפשר לקבל עליה נייר ממשלתי כלשהו.

כל מי שמתהדר באישור מדינה בענף מפנה למקום שאינו קיים. המשטרה אינה מנפיקה רישיונות עבודה, ותעודת יושר בודקת אך ורק אם לאדם מסוים יש רישום פלילי.

ענף המוסכים דווקא כן כפוף לרישוי ולפיקוח מסודרים. הפער הזה בין שני התחומים הוא הסיבה שצילום לפני העבודה וקבלה מפורטת אחריה מקבלים כאן משקל מיוחד.

זמינות

אין הבדל בין אזור לאזור בעיר מבחינת השירות. בנייני הוותק, אלה שנמצאים כעת בתהליכי חיזוק, השכונות שנבנו לאחרונה ורחובות המסחר מטופלים באותם תנאים.

בבניין ללא מעלית כדאי לציין את הקומה בשיחה, ואם אפשר לשלוח גם תמונה של הרווח סביב הכנף. השתיים יחד מקצרות מאוד.

שעה סגורה נמסרת רק לאחר שעברנו על התאריך המבוקש וראינו מה כבר תפוס בו. לפני כן מדובר בהשערה ולא במחויבות.

מחירון טיפול בדלת שאינה נסגרת בגבעתיים

הטבלה עולה מהסרת חסימות וכיוון אל טיפול בעיגון המשקוף. ההערה שליד כל שורה מסבירה מה מזיז את המחיר בתוך הטווח.

שאלות נפוצות על דלת שאינה נסגרת

שירותים ומדריכים קשורים

סגירה תלויה בכנף, בצירים, באטם, בלשונית ובמסגרת. אוסף העמודים בנושאים האלה ייבנה כאן בהמשך.